<h1>כל בו הלכ' חמץ ומצה סימן מ"ח</h1>
<h2>דף צז.</h2>
ובשר שנמלח קודם הפסח, כתב הראב"ד ז"ל דמשום פרורי חמץ שנכנסין בבשר בשעה שחותכין ממנו בסכין שחותכין בו חמץ כל השנה, אין ראוי לאכול ממנו בפסח, אלא אם כן נזהר עליו בשמירתו קודם הפסח, ויש מתירין לפי שכבר נתבטל הכל קודם זמנו ושוב אינו ניעור. ור"ף ז"ל כתב ועל דגים מלוחים שקורין ארינגא"ש מותרין לאכלן בפסח אותן הישנים שנמלחו קודם הפסח, אבל היכא דאיכא לספוקי שמא נמלחו תוך הפסח אסורין. וכן לענין גבינות. ומיהו נהגו העולם שלא לאכול גבינה ישנה ולא ארינגא"ש מלוחין, ושמא היינו משום שרגילין לאוכלן בלא שום הדחה. וגבי בשר פירשנו לעיל דצריך הדחה אפילו לצלי, משום חשש שמא עדיין יש בו משהו חמץ בעין ע"כ. וה"ר יצחק ז"ל כתב כל דבר שנתבטל קודם הפסח ביתר מששים, אין אסור לאכלו תוך הפסח, אף על פי שלא דקדקו במליחה. והר"ף ז"ל כתב וכן אווז שנמלח מקודם הפסח מותר מטעם זה, אך שומן אווז מהותך קודם הפסח אסור בפסח, לפי שמהתכין אותו במחבת בלועה מחמץ ונותנת טעם בשומן. ומיהו אם לא היתה המחבת בת יומא מותר. אפילו למאן דאסר פגם בפסח, מכל מקום זה הפגם נותן טעם קודם הפסח ונתבטל היכא שבשעת התוך השומן נתן לב לשם פסח, אבל אם (התוך) [התיך] השומן (סתמה) [סתמא] לאכלו קודם הפסח כשירצה אף על פי (שאמרו) [שאמר] עכשיו ברי לי שלא היתה בת יומא מכל מקום אסור בפסח, דמלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה. ומהאי טעמא אסרינן מצה ישנה אפילו [לר"ה] בירושלמי [פסחים פ"ב ה"ד] דקאמר כיון שעשאה קודם הפסח שלשים יום בידוע שלא דקדק בה. וכמו כן יש לאסור אותן בני מעים מלוחין שרגילין לחלטן בתוך קדרה שהיא בלועה מחמץ. ומיהו אותו בוסר שדורכין אותו במדוכה קודם הפסח מותר, אף על פי שהמדוכה מחומצת מחמץ שנתערב עם המורייס, משום דהוי צונן ואין כח בו להפליט, ואי פליט משהו בעלמא הוא דפליט ונתבטל קודם הפסח, מידי דהוה אפרישין ובצלין שחתכן בסכין חולבת ומניחן בקדרה עם בשר, כדמפרש רבינו ברוך בספרו, עכ"ל הר"ף ז"ל.
